<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"א</h1>
<h2>דף ד.</h2>
תקנו חכמים לחתום שני עדים בגט, שתוכל להביא ראייה מחתימתם אחר מיתת העדים. ואע"פ שחתומים שנים, נותנו לה בפניהם או בפני שנים אחרים, שעיקר גט בעידי מסירה. עבר ונתן בינו לבינה, או בעידי מסירה פסולין, ושני העדים החתומים כשרים והגט יוצא מתחת ידה, יש גאונים פוסלים. והמימוני [פ"א מהלכ' גירושין הט"ז] מכשיר. וכן ר"א. אך רשב"ם ור"ת פוסלים, ואומרים, שאם נשאת הוולד ממזרת. ואם אפילו אחד מהחתומים פסול, אע"פ שנתנו בעידי מסירה כשרים, הוי מזוייף מתוכו ופסול. צריך שיהא עדים נקראין עם הגט. ואם הרחיק העדים מהכתב מלא שני שטין, אם אין שם עידי מסירה פסול (או) [אבל] בעדי מסירה אפילו מרוחקים הרבה ואפילו אין עדים חתומים כלל, כשר, שעיקר גירושין בעידי מסירה.
העידי מסירה צריכין לקרותו, ואחר כך נותנו לה. ואם נותנו לה תחלה בפניהם חוזרין וקוראין אותו אחר הנתינה. קראוהו והוא ביד הבעל או שלוחו והכניסו לתוך ידו ונתנו לה חוזרין וקוראין. לא קראוהו אך נטלתו וזרקתו לים או לאש מגורשת, שאין חוששין שמא החליפו כיון שקראוהו תחלה. ואפילו אמר הבעל, שטר אחר היה, אינו נאמן ומגורשת, לא קראוהו תחלה ונתנו בפניהם וזרקתו לאור, אע"פ שהבעל אומר, גט כשר היה, ספק מגורשת. ור"י היה מנהיג להקרות קודם נתינה ואחר נתינה, ואם קראוהו לאחר נתינה דבר פשוט דמגורשת אע"פ שלא קראוהו קודם נתינה. ואם קרא קודם ולא לאחר, כשר. ואומר ר"ת, שבשטרות מכר ומתנה עידי חתימה מועילין בלא עידי מסירה, דהודאת בעל דין כמאה עידים דמי כל שכן שני עדים וזה אין שייך בגט. זרק הגט בחצרה בין החביות בפני עדים ומצאו מזוזה או שטר אחר, אומרים, שזה שנמצא הוא שזרק. נמצאו שתים מזוזות או שתים שטרות או שלש, ספק מגורשת, שמא גררו עכברים הגט שזרק. עידי חתימה צריכין לידע לקרות ולחתום. אין יודעין לקרות, אם מכירין לשון הגט קורין בפניהם וחותמין. אין יודעים לחתום, רושמין להם הנייר ברוק או דבר שאין רישומו מתקיים וכותבין על הרושם. ומשום עגונא אקילו בה, מה שאין כן בשאר שטרות (ואומר ר"ת פסק זה כת' לעי').
<h2>דף י:</h2>
תקנו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם בגט. עידי חתימה שחתמו זה שלא בפני זה, פסול. גט שיש בו עדים ואין בו זמן הגט, או מוקדם או מאוחר, או נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו, אפילו עסוקים באותו עניין, או כתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד, כל אלו פסולין, שתקנו זמן הגט משום אשתו קרובתו שלא יחפה עליה אם תזנה לכתוב לה גט מוקדם, כלומר שזנתה בעודה פנויה. חתך ממנו הזמן ונתנו לה, או לא כתב היום רק בשבת ראשונה או שנייה מחדש פלוני, או בחדש פלוני משנה פלונית או בשנה ולא הזכיר החדש, אפילו כתב בשבוע פלוני, כשר. וכן אם כתב, היום גרשתיה, שמשמע, היום הזה, כשר.
תקנו חכמים לחתום שני עדים בגט, שתוכל להביא ראייה מחתימתם אחר מיתת העדים. ואע"פ שחתומים שנים, נותנו לה בפניהם או בפני שנים אחרים, שעיקר גט בעידי מסירה. עבר ונתן בינו לבינה, או בעידי מסירה פסולין, ושני העדים החתומים כשרים והגט יוצא מתחת ידה, יש גאונים פוסלים. והמימוני [פ"א מהלכ' גירושין הט"ז] מכשיר. וכן ר"א. אך רשב"ם ור"ת פוסלים, ואומרים, שאם נשאת הוולד ממזרת. ואם אפילו אחד מהחתומים פסול, אע"פ שנתנו בעידי מסירה כשרים, הוי מזוייף מתוכו ופסול. צריך שיהא עדים נקראין עם הגט. ואם הרחיק העדים מהכתב מלא שני שטין, אם אין שם עידי מסירה פסול (או) [אבל] בעדי מסירה אפילו מרוחקים הרבה ואפילו אין עדים חתומים כלל, כשר, שעיקר גירושין בעידי מסירה.
העידי מסירה צריכין לקרותו, ואחר כך נותנו לה. ואם נותנו לה תחלה בפניהם חוזרין וקוראין אותו אחר הנתינה. קראוהו והוא ביד הבעל או שלוחו והכניסו לתוך ידו ונתנו לה חוזרין וקוראין. לא קראוהו אך נטלתו וזרקתו לים או לאש מגורשת, שאין חוששין שמא החליפו כיון שקראוהו תחלה. ואפילו אמר הבעל, שטר אחר היה, אינו נאמן ומגורשת, לא קראוהו תחלה ונתנו בפניהם וזרקתו לאור, אע"פ שהבעל אומר, גט כשר היה, ספק מגורשת. ור"י היה מנהיג להקרות קודם נתינה ואחר נתינה, ואם קראוהו לאחר נתינה דבר פשוט דמגורשת אע"פ שלא קראוהו קודם נתינה. ואם קרא קודם ולא לאחר, כשר. ואומר ר"ת, שבשטרות מכר ומתנה עידי חתימה מועילין בלא עידי מסירה, דהודאת בעל דין כמאה עידים דמי כל שכן שני עדים וזה אין שייך בגט. זרק הגט בחצרה בין החביות בפני עדים ומצאו מזוזה או שטר אחר, אומרים, שזה שנמצא הוא שזרק. נמצאו שתים מזוזות או שתים שטרות או שלש, ספק מגורשת, שמא גררו עכברים הגט שזרק. עידי חתימה צריכין לידע לקרות ולחתום. אין יודעין לקרות, אם מכירין לשון הגט קורין בפניהם וחותמין. אין יודעים לחתום, רושמין להם הנייר ברוק או דבר שאין רישומו מתקיים וכותבין על הרושם. ומשום עגונא אקילו בה, מה שאין כן בשאר שטרות (ואומר ר"ת פסק זה כת' לעי').
<h2>דף יז.</h2>
תקנו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם בגט. עידי חתימה שחתמו זה שלא בפני זה, פסול. גט שיש בו עדים ואין בו זמן הגט, או מוקדם או מאוחר, או נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו, אפילו עסוקים באותו עניין, או כתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד, כל אלו פסולין, שתקנו זמן הגט משום אשתו קרובתו שלא יחפה עליה אם תזנה לכתוב לה גט מוקדם, כלומר שזנתה בעודה פנויה. חתך ממנו הזמן ונתנו לה, או לא כתב היום רק בשבת ראשונה או שנייה מחדש פלוני, או בחדש פלוני משנה פלונית או בשנה ולא הזכיר החדש, אפילו כתב בשבוע פלוני, כשר. וכן אם כתב, היום גרשתיה, שמשמע, היום הזה, כשר.
<h2>דף יט:</h2>
העידי מסירה צריכין לקרותו, ואחר כך נותנו לה. ואם נותנו לה תחלה בפניהם חוזרין וקוראין אותו אחר הנתינה. קראוהו והוא ביד הבעל או שלוחו והכניסו לתוך ידו ונתנו לה חוזרין וקוראין. לא קראוהו אך נטלתו וזרקתו לים או לאש מגורשת, שאין חוששין שמא החליפו כיון שקראוהו תחלה. ואפילו אמר הבעל, שטר אחר היה, אינו נאמן ומגורשת, לא קראוהו תחלה ונתנו בפניהם וזרקתו לאור, אע"פ שהבעל אומר, גט כשר היה, ספק מגורשת. ור"י היה מנהיג להקרות קודם נתינה ואחר נתינה, ואם קראוהו לאחר נתינה דבר פשוט דמגורשת אע"פ שלא קראוהו קודם נתינה. ואם קרא קודם ולא לאחר, כשר. ואומר ר"ת, שבשטרות מכר ומתנה עידי חתימה מועילין בלא עידי מסירה, דהודאת בעל דין כמאה עידים דמי כל שכן שני עדים וזה אין שייך בגט. זרק הגט בחצרה בין החביות בפני עדים ומצאו מזוזה או שטר אחר, אומרים, שזה שנמצא הוא שזרק. נמצאו שתים מזוזות או שתים שטרות או שלש, ספק מגורשת, שמא גררו עכברים הגט שזרק. עידי חתימה צריכין לידע לקרות ולחתום. אין יודעין לקרות, אם מכירין לשון הגט קורין בפניהם וחותמין. אין יודעים לחתום, רושמין להם הנייר ברוק או דבר שאין רישומו מתקיים וכותבין על הרושם. ומשום עגונא אקילו בה, מה שאין כן בשאר שטרות (ואומר ר"ת פסק זה כת' לעי').
<h2>דף כא:</h2>
וצריך עשרה דברים בגט מן התורה. שלא יגרש האיש רק ברצונו, שנאמר [דברים כ"ד] אם לא תמצא חן בעיניו, ואם נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת, אבל האשה מתגרשת אף שלא ברצונה. וצריך לגרשה בכתב. ולשמה, שנאמר, וכתב לה, לשמה. וצריך דבר הכורת בינו לבינה, שלא ישאר עליה רשותו, שאם לא כן אינה מגורשת. וצריך שיהא עניין הגט שהוא משלחה, כגון שיכתוב, הרי את משולחת, או מגורשת, או הרי את לעצמיך, הרי את מותרת לכל אדם. ולא יהא משמעות הגט שישלח עצמו ממנה, כגון, איני בעלך, איני ארוסך, איני אישך, שאין זה גט שנאמר, ושלחה. וכן אם כתב, הרי את בת חורין, לא אמר כלום. ואינה מתגרשת עד שיתן הגט לידה או ליד שלוחה או בחצירה, שנאמר, ונתן בידה, ואז היא מגורשת ואפילו לא שלחה מביתו, והא דכת', מביתו, שאם גירש ולא הוציאה מביתו הוי כמחזיר גרושתו וצריך גט שני. ואם מחוסר הגט מעשה אחר כתיבתו, כגון שכתב גט על קרן פרה ואחר חתך הקרן ונתנו לה אינו גט, או אם כתבו במחובר אע"פ שחתמו בתלוש אינו גט, שנאמר, וכתב ונתן, למעוטי המחוסר כתיבה וקציצה ונתינה. פוסק בה"ג, שצריך שיחתוך הקלף כשיעור הגט ביריעה ואחר יכתוב. כתב הגט תחלה ואחר חתכו פסול. וכן אירע מעשה לפני ר"י ב"ר מנחם ופסלו. וכן פסק ר"ת. וזה דווקא בחותך גט מקלף גדול, אבל לא בדבר מועט. ודווקא כדי להרויח הקלף אבל ליפות הגט כשר. ורש"י ורשב"ם אומרים, דלא אמרינן מחוסר מעשה רק מחובר, או מבעלי חיים, כגון כתב הגט על קרן של פרה, אבל בתלוש, כגון מקלף אין לחוש. ומכל מקום נכון להחמיר. ואם אירע טעות באמצע הגט יחתוך תחלה הטעות ואחר יתחיל אחר. כתב גט על קרן של פרה, נותן לה הפרה. אין כותבין אפילו (סתם) [טופס] הגט במחובר, כתב הטופס במחובר ותלשו ואחר כתב שם האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם וחתמו ונתנו לה מגורשת. כתב על עלה הזרוע בעציץ נקוב, אפילו נתן לה עציץ, פסול, גזירה שמא יקטום. אבל כותב על חרס של עציץ ונותן לה.
<h2>דף כד.</h2>
וצריך שיאמר לה כשיתנהו לה, הרי זה גיטך, או, הוא גיטך וכיוצא בזה, שאם לא אמר כלום פסול. אבל אם מדבר על עסק גיטה ונתן בידה בלא דבור הגט כשר. וצריך שיתנו בידה ולא שתקח מעצמה, כגון אמר, טלי גטך מעל גבי קרקע, ונטלתו, או קשור על ידו או על ירכו ושלפתו ממנו, או שאמר לה אחר שבא לידה, הרי זה גיטך, שכל אלה פסולין. ופוסק ר"י, שאם היתה ידה פתוחה כששם הגט בתוכה ואחר כך קפצה ידה עד שאין הבעל יכול לנתקו [שהגט גט], אפילו היה תוקף הגט במשיחה והמשיחה ביד הבעל(ים). הרכין בגופו, או הטה ידו עד ששלפה הגט מעליו ואמר לה, הרי זה גטך, הוי גט.
<h2>דף לו.</h2>
תקנו חכמים לחתום שני עדים בגט, שתוכל להביא ראייה מחתימתם אחר מיתת העדים. ואע"פ שחתומים שנים, נותנו לה בפניהם או בפני שנים אחרים, שעיקר גט בעידי מסירה. עבר ונתן בינו לבינה, או בעידי מסירה פסולין, ושני העדים החתומים כשרים והגט יוצא מתחת ידה, יש גאונים פוסלים. והמימוני [פ"א מהלכ' גירושין הט"ז] מכשיר. וכן ר"א. אך רשב"ם ור"ת פוסלים, ואומרים, שאם נשאת הוולד ממזרת. ואם אפילו אחד מהחתומים פסול, אע"פ שנתנו בעידי מסירה כשרים, הוי מזוייף מתוכו ופסול. צריך שיהא עדים נקראין עם הגט. ואם הרחיק העדים מהכתב מלא שני שטין, אם אין שם עידי מסירה פסול (או) [אבל] בעדי מסירה אפילו מרוחקים הרבה ואפילו אין עדים חתומים כלל, כשר, שעיקר גירושין בעידי מסירה.
תקנו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם בגט. עידי חתימה שחתמו זה שלא בפני זה, פסול. גט שיש בו עדים ואין בו זמן הגט, או מוקדם או מאוחר, או נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו, אפילו עסוקים באותו עניין, או כתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד, כל אלו פסולין, שתקנו זמן הגט משום אשתו קרובתו שלא יחפה עליה אם תזנה לכתוב לה גט מוקדם, כלומר שזנתה בעודה פנויה. חתך ממנו הזמן ונתנו לה, או לא כתב היום רק בשבת ראשונה או שנייה מחדש פלוני, או בחדש פלוני משנה פלונית או בשנה ולא הזכיר החדש, אפילו כתב בשבוע פלוני, כשר. וכן אם כתב, היום גרשתיה, שמשמע, היום הזה, כשר.
<h2>דף נה.</h2>
וצריך שיתן הגט בתורת גירושין, שנאמר, ספר כריתות ונתן בידה, שיתן אותו בתורת ספר כריתות. ואם נתן בתורת שטר חוב, או מזוזה, או נתנו בידה [והיא ישנה וניעורה והרי הוא בידה] אינו גט. ואם אמר אחרי כן, הרי הוא גיטך, הוי גט. אמר לעדים, ראו גט שאני נותן לה, וחזר ואמר, כנסי שטר חוב זה, הוי כשר, שמה שאמר כך שנכלם ממנה והרי הודיע עליו שהוא גט.
<h2>דף סו:</h2>
וצריך שני עדים, שאם נתנו אפילו בעד אחד, וכל שכן בינו לבינה, אינו גט כלל, הואיל והגט דבר שבערוה להתירה. וזה בכתב סופר ועד, אבל אם כתבו הבעל וחתם עד אחד, פוסל לכהונה והגט פסול. וחתם סופר ועד, הלכה כשמואל דפוסל, ואע"ג דהלכה כרב באסורי, ורב מכשיר פרק המגרש [פ"ו ע"ב], מכל מקום כמה אמוראים סוברים כמו שמואל. אבל כל הגאונים הושוו שכשר להנשא לכתחלה.
<h2>דף עא:</h2>
וצריך שני עדים, שאם נתנו אפילו בעד אחד, וכל שכן בינו לבינה, אינו גט כלל, הואיל והגט דבר שבערוה להתירה. וזה בכתב סופר ועד, אבל אם כתבו הבעל וחתם עד אחד, פוסל לכהונה והגט פסול. וחתם סופר ועד, הלכה כשמואל דפוסל, ואע"ג דהלכה כרב באסורי, ורב מכשיר פרק המגרש [פ"ו ע"ב], מכל מקום כמה אמוראים סוברים כמו שמואל. אבל כל הגאונים הושוו שכשר להנשא לכתחלה.
<h2>דף עח.</h2>
וצריך שיתן הגט בתורת גירושין, שנאמר, ספר כריתות ונתן בידה, שיתן אותו בתורת ספר כריתות. ואם נתן בתורת שטר חוב, או מזוזה, או נתנו בידה [והיא ישנה וניעורה והרי הוא בידה] אינו גט. ואם אמר אחרי כן, הרי הוא גיטך, הוי גט. אמר לעדים, ראו גט שאני נותן לה, וחזר ואמר, כנסי שטר חוב זה, הוי כשר, שמה שאמר כך שנכלם ממנה והרי הודיע עליו שהוא גט.
וצריך שיאמר לה כשיתנהו לה, הרי זה גיטך, או, הוא גיטך וכיוצא בזה, שאם לא אמר כלום פסול. אבל אם מדבר על עסק גיטה ונתן בידה בלא דבור הגט כשר. וצריך שיתנו בידה ולא שתקח מעצמה, כגון אמר, טלי גטך מעל גבי קרקע, ונטלתו, או קשור על ידו או על ירכו ושלפתו ממנו, או שאמר לה אחר שבא לידה, הרי זה גיטך, שכל אלה פסולין. ופוסק ר"י, שאם היתה ידה פתוחה כששם הגט בתוכה ואחר כך קפצה ידה עד שאין הבעל יכול לנתקו [שהגט גט], אפילו היה תוקף הגט במשיחה והמשיחה ביד הבעל(ים). הרכין בגופו, או הטה ידו עד ששלפה הגט מעליו ואמר לה, הרי זה גטך, הוי גט.
<h2>דף פ.</h2>
תקנו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם בגט. עידי חתימה שחתמו זה שלא בפני זה, פסול. גט שיש בו עדים ואין בו זמן הגט, או מוקדם או מאוחר, או נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו, אפילו עסוקים באותו עניין, או כתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד, כל אלו פסולין, שתקנו זמן הגט משום אשתו קרובתו שלא יחפה עליה אם תזנה לכתוב לה גט מוקדם, כלומר שזנתה בעודה פנויה. חתך ממנו הזמן ונתנו לה, או לא כתב היום רק בשבת ראשונה או שנייה מחדש פלוני, או בחדש פלוני משנה פלונית או בשנה ולא הזכיר החדש, אפילו כתב בשבוע פלוני, כשר. וכן אם כתב, היום גרשתיה, שמשמע, היום הזה, כשר.
תקנו משום שלום מלכות למנות בגט זמן מלכות. כתב לשם מלכות שאינו מאותה מדינה או לבניין הבית או לחורבן הבית, אם דרך אנשי מקומו למנות כן כשר ואם לאו פסול. ונהגו כל ישראל למנות בגטין מיצירה או למלכות אלכסנדרון מוקדון שהוא מניין שטרות. כתב לשם מלכות אותו זמן במדינה ששולטת אותה מלכות, כשר.
האומר לשנים, כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי, ואֵחר הדבר ימים או שנים, או שנמצא הגט בטל, צריכין לכתוב גט אחר בזמן הכתיבה ומקום הכתיבה ולא זמן ומקום צווי הבעל, שאם היו בתשרי בירושלים כשציוה והיו בניסן בלוד בזמן האיחור, כותבין בניסן בלוד, כשאר שטרות.
<h2>דף פו.</h2>
תקנו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם בגט. עידי חתימה שחתמו זה שלא בפני זה, פסול. גט שיש בו עדים ואין בו זמן הגט, או מוקדם או מאוחר, או נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו, אפילו עסוקים באותו עניין, או כתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד, כל אלו פסולין, שתקנו זמן הגט משום אשתו קרובתו שלא יחפה עליה אם תזנה לכתוב לה גט מוקדם, כלומר שזנתה בעודה פנויה. חתך ממנו הזמן ונתנו לה, או לא כתב היום רק בשבת ראשונה או שנייה מחדש פלוני, או בחדש פלוני משנה פלונית או בשנה ולא הזכיר החדש, אפילו כתב בשבוע פלוני, כשר. וכן אם כתב, היום גרשתיה, שמשמע, היום הזה, כשר.
תקנו חכמים לחתום שני עדים בגט, שתוכל להביא ראייה מחתימתם אחר מיתת העדים. ואע"פ שחתומים שנים, נותנו לה בפניהם או בפני שנים אחרים, שעיקר גט בעידי מסירה. עבר ונתן בינו לבינה, או בעידי מסירה פסולין, ושני העדים החתומים כשרים והגט יוצא מתחת ידה, יש גאונים פוסלים. והמימוני [פ"א מהלכ' גירושין הט"ז] מכשיר. וכן ר"א. אך רשב"ם ור"ת פוסלים, ואומרים, שאם נשאת הוולד ממזרת. ואם אפילו אחד מהחתומים פסול, אע"פ שנתנו בעידי מסירה כשרים, הוי מזוייף מתוכו ופסול. צריך שיהא עדים נקראין עם הגט. ואם הרחיק העדים מהכתב מלא שני שטין, אם אין שם עידי מסירה פסול (או) [אבל] בעדי מסירה אפילו מרוחקים הרבה ואפילו אין עדים חתומים כלל, כשר, שעיקר גירושין בעידי מסירה.
<h2>דף פו:</h2>
וצריך שני עדים, שאם נתנו אפילו בעד אחד, וכל שכן בינו לבינה, אינו גט כלל, הואיל והגט דבר שבערוה להתירה. וזה בכתב סופר ועד, אבל אם כתבו הבעל וחתם עד אחד, פוסל לכהונה והגט פסול. וחתם סופר ועד, הלכה כשמואל דפוסל, ואע"ג דהלכה כרב באסורי, ורב מכשיר פרק המגרש [פ"ו ע"ב], מכל מקום כמה אמוראים סוברים כמו שמואל. אבל כל הגאונים הושוו שכשר להנשא לכתחלה.
<h2>דף צ.</h2>
מצות עשה למי שיש לו אשה רעה ואינה צנועה כבנות ישראל לגרשה בגט וזהו ספר כריתות, שנאמר [דברים כ"ד] וכתב לה ספר כריתות, ונאמר בדברי קבלה [משלי כ"ב] גרש לץ ויצא מדון. והנושאה אחרי כן הרי הוא כמכניס רשעה בביתו, כיון שנתגרשה משום פריצות.
